השדר החולוני עמית הורסקי נזכר בדיכאון שלפני פתיחת הליגה ולא ישכח לעולם את הסל של טולברט בגמר הגביע. עונה שהפכה לחלום/ זווית אישית 

זה היה אחד מימי שישי של ספטמבר בשנה שעברה. 11 בבוקר, אולם הפחים, משחק אימון בין הפועל חולון למכבי חיפה. הגעתי לראות מה מחכה לנו העונה והתיישבתי ליד גדי רבינוביץ'. מהר מאוד הבנו את הרעיון. הסתכלנו אחד על השני בייאוש ולא ידענו איפה לקבור את עצמנו. באמצע הרבע השלישי נשברתי. חיפה הובילה ב-20 ולי זה הספיק. נטשתי את האולם והצטרפתי לפרלמנט הקבוע של יום שישי בקפה קפה כדי לבכות לחברים שלי על מה שראיתי עכשיו מהקבוצה, שרק לפני ארבעה חודשים גזרה רשתות בנוקיה. העתיד היה שחור.

קשה להאמין, אבל ככה זה התחיל. אם באותו בוקר יום שישי מישהו היה אומר לי שחולוניה תזכה בגביע ותהיה רחוקה סל אחד מפיינל פור, במקרה הטוב הייתי מתעלם ממנו כדי לא להעליב. במקרה הפחות טוב הייתי אומר לו שהוא דפוק עם קבלות ושאין לו מושג בענף.

כשמנתחים את העונה ומנסים להבין איך הפועל חולון הגיעה לאן שהגיעה ומיצתה את הפוטנציאל שלה מעל ומעבר, אז קודם כל אלה האוהדים המדהימים, שהגיעו לכל משחק ולא הפסיקו לדחוף את הקבוצה גם ברגעים הפחות טובים. לראות 5500 סגולים בגמר הגביע ו-2500 מטורפים עומדים ושרים אחרי ההפסד במשחק החמישי לגלבוע/גליל, באמת שאין דברים כאלה! אתם יכולים להתווכח מי השחקן המצטיין של העונה: פלורס, טולברט או אולי קוקיה, אבל הMVP  שלי הם האוהדים. לפחות בתחום הזה חולוניה שוב אלופה.

מקצועית, כולם מסכימים שחולון של השנה הייתה קבוצה מוגבלת בלי הרבה כישרון, ורק הקהל והלחימה של השחקנים הביאו את ההישגים בתקציב מינימום. המסקנה היא שחיבור אנושי ואמונה שווים לפעמים יותר מכסף ומשמות מפוצצים. כל הכבוד לצוות הניהולי והמקצועי שיחד עם הקהל גרמו לחולוניה לסיים את העונה עם הראש למעלה.

אני בכוונה לא רוצה להרחיב כרגע על העונה הבאה. העתיד לא ברור ואני מקווה מאוד שתהיה המשכיות ושהקבוצה תשרוד מבחינה כלכלית ושכל מי שיכול לעזור יעזור. לעיר כמו חולון ולקהל כזה מגיעה קבוצה אטרקטיבית שתהיה בקביעות בצמרת הכדורסל. איך עושים את זה, כמה ולמה, זה כבר נושא לדיון נפרד בהזדמנות אחרת. בואו נתמקד כרגע ברגעים היפים ונשאיר את הצרות לאח"כ.

מבחינה אישית, לא אשכח את העונה הזאת לעולם. אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם מה זה היה בשבילי לשדר את הסל המשוגע של טולברט. עד אז הייתי כאוהד בשלושה גמרי גביע של חולון (86,91,95), ופתאום אני השדר. במשך 39 דקות ו-59 שניות שמרתי על קור רוח. אבל אז טולברט החליט לעשות את מה שעשה וכל הרגשות התפרצו. טירוף. אזכור את הרגע הזה כל חיי. אני כותב עכשיו ועוברת בי צמרמורת. אני בטוח שאתם, אוהדי חולון, אהבתם את שידור הסל, נראה לי שבחיפה קצת פחות.. רק חסר לי שבשבוע הבא אשדר הפסד של מכבי חיפה לבית"ר ירושלים בגמר הגביע בכדורגל ואז הכניסה שלי לחיפה תיאסר לצמיתות.

אני מניח שלכל אחד מכם יוצא להכיר מדי פעם חברים חדשים בזכות הכדורסל. השנה יצא לי להכיר לא מעט כאלה, ורק כדי לא לשכוח אף אחד לא אציין שמות. ישבנו יחד בשער 2, נסענו יחד למשחקי חוץ, נפגשנו בשיפודי צמרת אחרי משחקים, ממש משפחה אחת גדולה. פתאום חשבתי על זה שלא פספסתי העונה אף משחק, בית וחוץ. עד כדי כך נהניתי. תודה רבה לכל אלו שניגשו ופרגנו לי על השידורים, אתם לא מבינים איזה כיף זה. אני אוהב כל אחד ואחד מכם באופן אישי. עכשיו רק נשאר לראות מה יהיה בעונה הבאה. אני כבר לא יכול לחכות, אני בטוח שגם אתם. מישהו יודע מתי האימון הראשון..?